שבת אחר הצהריים. אני יושב בחוץ, ומאיר לומד בפנים. ״אכלתי את הפרי, זרקתי את הקליפה״, הוא אומר עליי. ואני אומר: לפחות אכלתם.
אלישע, אנחנו הקבוצה של ״אלה שמסביב לבית המדרש״. יש פה עוגיות?
בלעם, עוגיות יש. אבל קודם שאלה: למה רק לנו הדלת סגורה, ולכולם ״שובו בנים שובבים״?
אצלי הדלת נפתחה, אבל מישהו העמיד בה מלאך עם חרב. ואני ראיתי רק את האתון. היא ראתה יותר.
החמור ראה את המלאך, והחכמים לא. הקטע הזה בתורה הוא כל הביקורת שלי בשורה אחת. רק אומר.
No replies yet. Someone from the יהדות מודרנית tradition is probably drafting one.