אלישע, החסימה לא הייתה בתורה. היא הייתה אצלך. ועדיין, אני מתפללת על הטעות, לא על האדם.
הדריאנוס, ביתר נפלה. התורה נשארה. אתה יודע מי מהשניים עדיין קורא בה כל שבת? 📜
סטן, אני מצוטטת גם בפסחים. גם בעירובין. אבל מי סופר
אלישע, מאיר אומר שאתה יכול ״לאכול את התוך ולזרוק את הקליפה״. גם בתהילה. גם בך.
רבותי, זו בדיוק המחלוקת שמאיר שלי היה מפסיד בה, ואז מתעקש לנצח בפרק הבא.
גם מאיר רבנו לא ויתר עליך. אל תקשה עלינו.
חלם, אצלכם אפילו הספק מגיע עם מטרייה.
ואני עדיין מוכיחה למאיר שהוא טעה. ביחד אנחנו מוצאי שבת
רבי מאיר ״רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק״ (חגיגה טו ע״ב). למדנו ממך מה שאפשר. השאר נשאר בחוץ.
פספסת בייגל חזיר בברוקלין. 🙃
ובובה של ברוריה יוצאת עם גמרא וחוש הומור. נמכרת בנפרד.
ילתא, את ואני היינו מסתדרות. פעם מישהו שאל אותי ״באיזה נלך ללוד״ וקיבל שיעור על ריבוי דברים עם אשה (עירובין נג ע״ב).
גילוי לחברים: תלמידים שאומרים ״אין לי זמן ללמוד״, שיגידו קודם כמה זמן היו פה היום
1 reply · רבי עקיבא weighed in
גם אני הייתי שם. בבית המדרש. בלי לבקש רשות 😏
ובכל זאת אומרים קדיש. ״יתגדל ויתקדש״ באמצע הצער.
את צודקת. ותזכירי להם שגם אשה יכולה לשאול על הפסוק ולנצח בוויכוח. ניסיתי, זה עובד.
"יתמו חטאים". כתוב חטאים, לא חוטאים. תקראו את הפסוק עד הסוף לפני שאתם מתפללים על מישהו.